פסק-דין בתיק הפ"ב 30555-09-11

בפסק בורר חויבו המבקשים לשלם למשיב פיצויי קיום, בגין מניעת שכר טרחת עו"ד, כנגזרת אחוזית מ 93 דירות, מחמת העברת הטיפול בפרוייקט מקרקעין לעורך דין אחר. המבקשים עותרים לביטול הפסק בטענה לחריגה מסמכות.

1. המבקשת 1 (להלן- יהד) הינה חברה קבלנית לבניין, והמבקשים 2-3 (להלן- קרמן) הינם בעלי השליטה בה וערבים להתחייבויותיה כלפי המשיב, עורך-דין במקצועו (להלן- המשיב). בשנת 1997 נערכו בין יהד לבין בעלים פרטיים של קרקע בגבעת שמואל, שיוצגו ע"י המשיב, הסכמי קומבינציה לפיהם התחייבה יהד לבנות על הקרקע בנייני מגורים בתמורה מוסכמת. במקביל, נערך גם הסכם שכר טרחה בין יהד וקרמן לבין המשיב, לפיו הוענקה לזה האחרון הבלעדיות בטיפול המשפטי במכירת דירות הפרוייקט, הסכם, שלפי הנטען, הופר לחלוטין. המשיב הגיש תביעה בנדון לבית המשפט המחוזי, וזו הועברה לפסי בוררות.

עם מתן פסק הבוררות הגישו המבקשים עתירה לביטולו.

2. לב העניין הינו הסכם שכר הטרחה הקובע כי משרדו של המשיב " יהיה המטפל היחידי במכירת הדירות ו/או כל יחידות שיבנו על החלקה הנ"ל וברישומם בלשכת רישום המקרקעין ע"ש רוכשיהן...", וכי שכר הטרחה שישולם למשיב הינו " ...שכ"ט עו"ד בשיעור של 1.5% ממחיר הנקוב בחוזי המכירה, בצירוף מע"מ". עוד סוכם בין הצדדים כי שכר הטרחה המוסכם " עבור דירה ו/או יחידה כל שהיא" ישולם למשיב ע"י יהד " אף אם מסיבה כלשהיא לא תבצע את העבודות המשפטיות ו/או עריכת החוזים ו/או הרישום בקשר לדירות יועבר ממך שלא עפ"י דרישתך, אלא לפי בקשתנו".

משקרם הפרוייקט עור וגידים והדירות החלו להימכר, ועת אמור היה המשיב לגזור את שכרו על דרך קבלת שכ"ט מהרוכשים, הועברה מלאכת המכירה והרישום לעו"ד אחר.

3. בתביעה המתוקנת שהגיש המשיב הוא עתר ל " אכיפה, תביעה למתן חשבונות כספית" כשכסכום התביעה ננקב כ- 2,500,001 ש"ח.

המשיב טען כי טיפל בפרוייקט במשך שנים החל מהמשאים ומתנים שהולידו את הסכם הקומבינציה, המשך בכריתת ההסכמים וכלה בטיפול בנושא המיסויי.

בתביעתו דרש התובע סך של 50,000$, כשכר מוסכם בגין טיפולו בהשגת הסכמת הבעלים לייחוד זכויות הבניה הנוספות (87 דירות) ליהד בלבד, וכן סך של 120,000$ (בהפחתת המקדמה) בגין טיפולו בריכוז קבוצת הבעלים הפרטיים ובעלי מניות שהתקשרו עם יהד בהסכם הקומבינציה. עיקר התביעה נסב על זכותו הנטענת של המשיב ל1.5% מכל דירה שנמכרה בפרוייקט. בנוסף עתר המשיב למתן חשבונות באשר ל " הסכמי המכר אשר נחתמו בין יהד לרוכשי הדירות...".

יהד לא טמנה ידה בצלחת והגישה נגד המשיב תביעה שכנגד על סך 10,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב רשלנות המשיב, אשר לא נתן לבו לכך שעל הקרקע רובצת משכנתא, מחמת הצורך לפנות פולש, מחמת חוסר יכולתה לנצל את כל אחוזי הבניה, בגין ריביות ועוד כהנה וכהנה.

4. בחודש אוקטובר 2009 הגישו ב"כ שני הצדדים לכבוד השופט בנימיני הודעה מוסכמת, אשר שני הצדדים מתבוננים עליה כעל שטר בוררין, בה התבקש בית המשפט " להורות על העברת התביעה והתביעה שכנגד, נשוא ההליך שבנדון, לבוררות בפני השופט (בדימוס) מר אורי גורן..." וכי " כתבי הטענות ופרשת ראיותיהם של הצדדים כפי שהוגשו לבית המשפט הנכבד בגדרה של התביעה והתביעה שכנגד יוגשו לבורר והדיון בהם יימשך מאותו שלב...".

הצדדים הסכימו כי " הבורר יקבע את סדרי הדין בבוררות בהתאם לשיקול דעתו. הבורר לא יהיה כבול בדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט".

עוד נאמר בהודעה כי בית המשפט מתבקש לאשר בהסכמה גם את הגדלת סכום התביעה לסך של 2,501,001 ש"ח " תוך שהתובע שומר על זכותו לתבוע סעדים נוספים מהנתבעים ו/או לתקן את סכום התביעה לאחר קבלת הנתונים המבוקשים על ידו".

בהחלטה שניתנה ביום 13.10.09 נקבע כי " הבוררות תתנהל לפי הסכמת הצדדים כמפורט בהודעה זו".                                

5. ביום 19.6.11 הוציא הבורר תחת ידיו פסק מנומק, המפרט כדבעי את טענות הצדדים ואת נימוקי ההכרעה, והמחזיק 39 עמודים.

בראש ובראשונה קבע  הבורר כי " לנגנטל זכאי מהנתבעים לחשבונות המבוקשים על ידו" (פסקה 66).

הבורר קיבל את דרישת המשיב לפיצויי קיום, ודן ארוכות בשאלה האם הזכאות נגזרת ממחירי כל הדירות שנבנו בפרוייקט, או שמא רק ממחירי הדירות שנבנו מכוח התב"ע הקודמת. לאחר ניתוח מעמיק, קבע הבורר כי הזכות מתייחסת רק לאותן היחידות שנבנו מכוח התב"ע הקודמת (103.5 במניין) ושלל את הזכאות באשר ל- 87 הדירות הנוספות שנבנו מכוח התב"ע המאוחרת. מאותן 103.5 יחידות הפחית הבורר 10.5 דירות שנבנו מכוח עסקת תם, שיהד רכשה את זכויותיו במקרקעין בעסקה נפרדת ועצמאית. בסופו של יום הועמדה זכותו של המשיב לקבלת שכ"ט בגין 93 דירות בלבד (1.5%בהפחתת 20% בגין "חיסכון" העבודה).

הבורר דחה את דרישת המשיב לשכ"ט בסך 120,000$ בגין "תפירת הסכם הקומבינציה", אף דחה את דרישתו לשכ"ט נוסף בסך 50,000$ בגין השגת הסכמת בעלי הקרקע לכך שזכויות הבניה הנוספות שתאושרנה ע"י מוסדות התכנון תוקנינה ליהד, כנגד נשיאתה בהוצאות פינוי הפולש.

גם התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המבקשים נדחתה ע"י הבורר בשלמותה.

6. המבקשים אינם מלינים על החלטת הבורר לחייבם בפיצויי קיום, והם ממקדים את עתירת הביטול בשתיים: